רבקה בת מאיר טִיקְטִינֶר נולדה בעיירה היהודית טיקוצ'ין (Tvkocin), בצפון מזרח פולין. היא נפטרה
בפראג ב-3 באפריל 1605. שנת לידתה לא ידועה. אביה, שרק שמו הפרטי ידוע - מאיר,
הגיע מהעיר.
רבקה הייתה דרשנית לנשים והאישה היהודייה
הראשונה הידועה כמחברת ספר שלם. היא נחשבת ליוצרת היהודייה הראשונה, היחידה
והחשובה ביותר בפולין במאות 16-17. ידועות לנו שתי יצירות ספרותיות שלה: "מֵינֶקֶת רבקה" שהוא ספר מוסר ביידיש המכוון
לנשים יהודיות נשואות, חובר אחרי 1581 ופורסם רק לאחר מותה: מהדורה ראשונה בפראג
בשנת 1609 ומהדורה שנייה בקרקוב בשנת 1618.
כמו כן, היא חיברה שיר לשמחת תורה, לשימוש
ליטורגי נשי: "שמחת תורה לִיד".
כתיבת הספר הייתה כפי הנראה בין השנים 1581-1609 והוא נדפס פעמיים אחרי מותה.
המוציא לאור של סיפרה תיאר אותה כ"האישה החשובה הרבנית הדרשנית". [שמרוק
חנא, "הסופרת היהודית הראשונה בפולין רבקה בת מאיר טיקטינר וחיבוריה",
גלעד ד'-ה' (1978) עמ' 3]
מתוך יצירתה, ניתן לשרטט את דיוקן אישיותה
המרתקת ולהסיק מספר מסקנות. מתוך השער החמישי של ספרה "מינקת רבקה",
ניתן ללמוד על כך שהיה לה ניסיון רב בחינוך, אותו היא רצתה לחלוק עם נשים אחרות.
שער זה, מוקדש לייעוץ חינוכי לאמהות יהודיות. המלצותיה הנחרצות באשר ללימוד לשון
הקודש בגיל הרך, או כיצד להשגיח על הילד ולא לסמוך על הרבי, והדגש שהיא שמה על
חינוך הילד לקראת התמסרותו ללימוד תורה, תוך כדי תהליך הדרגתי והתאמת ההוראה לגיל
הילד, מעידות על תובנה ייחודית שהייתה לה בתחום החינוך, ועל האפשרות שהיו לה ילדים
וכי כתיבתה בנושא החינוך הסתמך על ניסיונה האישי. [שמרוק חנא, עמ' 6]
מתוך ההקדמה לספרה, ניתן להסיק כי הייתה
אישה משכילה, בקיאה בספרות הרבנית ובלשון הקודש, שכן היא מסתמכת ומזכירה ספרים
כגון: "ספר מידות" שנכתב בשפה האידית, "אורחות צדיקים", "ראשית
חכמה" ואת "ספר החסידים". כמו כן, היא מסתמכת על המקרא ומצטטת ממנו
בלשון המקור על הגמרא, המדרש, הילקוט ועל רש"י. [שמרוק חנא, ספרות יידיש
בפולין, ירושלים תשמ"א, עמ' 58]
אנו יודעים על רבקה בת מאיר טיקטינר, כיוון
שיצירותיה הובאו לידיעת הציבור. ידוע כי לימדו את הבנות לקרוא - לפחות
ביידיש - וכי בנות למדו ב-חדר יחד עם הבנים לעומת בנות בתרבות הנוצרית והמוסלמית,
שם הבנות הודרו מלימודים.
חוה טורניאנסקי (1994), טוענת כי חינוך
הבנות היה דבר מקובל במזרח אירופה. [טורניאנסקי חוה, "בין קודש לחול":
לשון, חינוך והשכלה במזרח אירופה, יחידה 7 של הקורס: פולין - פרקים בתולדות יהודי
מזרח אירופה ותרבותם, האוניברסיטה הפתוחה, ת"א 1994, עמ' 49-52]
עדות לכך ניתן למצוא בדברי רבי יונה
לנדסופר מפראג שנפטר ב- 1710 "…וכשאתם משיאים נשים לבניכם היזהרו לפחות שיהיו
נשיהם יודעין היטב לקרות בספרים הנדפסים בלשון אשכנז".
עדויות נוספות ניתן למצוא ב-'ספר חסידים': "…חייב
אדם ללמד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות…", ["ספר חסידים", ויסטניצקי,
סימן תתלה, עמ' 211] וגם אצל תלמידו של פטרוס אבלרדוס: "…היהודי
גם העני שבעניים, אם יש לו עשרה בנים, ישלח אותם ללמוד לא לשם קבלת שכר, כפי
שעושים הנוצרים, אלא בשביל הבנת תורת ה', ולא רק את הבנים אלא אף את הבנות".
[אורבך, בעלי התוספות, עמ' 78]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה