אסנת נולדה למשפחת ברזאני, משפחת רבנים
מקובלים ידועה בצפון כורדיסטן, בסביבות המאה ה-16. [1.5.1.4.1.3.1.2.1.1.1.0 אורי
מלמד ורינה לוין-מלמד, הרבנית אסנת: ראש הישיבה בכורדיסטן, פעמים 82, 2000, עמודים
163-178]
מקום הולדתה המדויק של אסנת לא ידוע, אך
משערים כי נולדה באזור הנמצא כיום תחת מחוז נינווה או מחוז דהוכ של עיראק. [רינה
לוין-מלמד, שאני נשארתי מלמדת תורה, עת-מול, עמודים 1-4, יד בן צבי]
סבה, הרב נתנאל הלוי, עמד בראש קהילת יהודי
מוצול/מוסול, והיה איש קדוש בעיני יהודי כורדיסטן וסביבותיה. מפאת כבוד תורתו הוא
כונה "אדוֹניִ",
שם שדבק ביורשיו לתפקיד הרבנות.
[2.5.2.4.2.3.2.2.2.1.2.0 אברהם בן יעקב, קהילות יהודי כורדיסטן: בצירוף שירים
ופיוטים, ירושלים: קריית ספר, תשמ"א] בנו, הרב שמואל בר נתנאל אדוני, הוטרד
ממצבם התורני הירוד של יהודי כורדיסטן, ומהמחסור במנהיגים רוחניים ובפסוקי הלכה.
הוא הקים מספר ישיבות ב-ברזאן, ב-עקרה, ב-עמידיה וב-מוצול, כדי לטפח בהן תלמידי
חכמים שיכולו לשמש את הציבור כרבנים, חזנים, ושוחטים. [3.1.3.0 מאיר בניהו, רבי
שמואל ברזאני: ראש גולת כורדיסטן, ספונות, ט', עמ' ל"ה] הישיבות התקיימו
מתרומות של נדבנים יהודיים תושבי האזור. את כל כספי התרומות השקיע בישיבות, והוא
ומשפחתו חיו חיי דוחק. [1.5.1.4.1.3.1.2.1.1.1.0 אורי מלמד ורינה לוין-מלמד,
הרבנית אסנת: ראש הישיבה בכורדיסטן, פעמים 82, 2000, עמודים 163-178]
אביה של אסנת העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק,
לטענתה, משום שלא היו לו בנים שימשיכו את דרכו.
במילותיה של ברזאני: "בת מלך ישראל פה
הייתי - מאן מלכי? רבנן! בין ברכי חכמים גדלתי, מעוגנת לאבי ז"ל הייתי. שום
מעשה ומלאכה לא למדני חוץ ממלאכת שמיים, לקיים מה שנאמר 'והגית בו יומם ולילה'.
בעונות הרבים לא היו לו בנים כי אם בנות". לדבריה היא מעולם לא למדה מלאכה
כלשהי, אלא עסקה בתורה. הדבר היה חריג מאוד בתקופה בה לרוב נשים לא זכו להשכלה
בכלל, ולהשכלה דתית בפרט, ויועדו בעיקר לטיפול בילדים ובמלאכות הבית. [יהודית ר'
בסקין, חינוך נשים יהודיות והשכלתן בימי הביניים בארצות האסלאם והנצרות, פעמים 82,
עמודים 30-47]
היא נישאה לבן דודה, הרב יעקב מזרחי, שהיה
התלמיד המצטיין בישיבה והחביב על אביה.
אביה של אסנת שהעריך את כישוריה וחכמתה
התנה את הנישואין בכך שאסנת תמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש
לטובת הטיפול בבית. כך בלשונה: "השביע את בן זוגי ז"ל לבלתי עשות בי
מלאכה, וכן עשה כאשר ציוהו".
ראשת ישיבה
שמואל בר נתנאל אדוני ראה ביעקב מזרחי את
ממשיך דרכו ואף כתב עליו "שהוא מקומי ויורשי", [3.1.3.0 מאיר בניהו, רבי
שמואל ברזאני: ראש גולת כורדיסטן, ספונות, ט', עמ' ל"ה] ואכן, לאחר פטירתו,
מונה יעקב מזרחי לראש הישיבה. אסנת, שכבר הייתה בקיאה בנלמד, לימדה בישיבה יחד
איתו, ואף במקומו, כשהיה שקוע בלימוד: "בתחילה הרב ז"ל טרוד היה בעיונו
ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי
כנגדו".
לאחר פטירתו של הרב יעקב מזרחי הפכה באופן
מעשי לראשת הישיבה.
היא הייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול
הישיבה. אסנת העידה על עצמה: "שאני נשארתי מלמדת ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת
ולנידה ולתפילה וכיוצא". ברזאני לא ראתה עצמה מתאימה לעריכת מסעות לאיסוף
כספים לישיבתה, אך ניהלה חליפת מכתבים עם נדבני הקהילות היהודיות השונות
בכורדיסטן, ופנתה אליהם בבקשה שיתרמו כספים לישיבה שנקלעה לקשיים כלכליים חריפים.
על אף היותה אישה הנושאת במשרה גברית, ראו בה בני דורה סמכות רבנית לכל דבר,
תלמידת חכמים ופוסקת הלכה.
אין עדויות על כך שהיא נתקלה בקשיים
בהשתלבות בעולם הרבנות הגברי לחלוטין, להיפך. [1.5.1.4.1.3.1.2.1.1.1.0 אורי מלמד
ורינה לוין-מלמד, הרבנית אסנת: ראש הישיבה בכורדיסטן, פעמים 82, 2000, עמודים
163-178] אגרת שנשלחה אליה מלמדת כי נהגו בה בכבוד הראוי.
פנחס חרירי, רב בן התקופה פנה אליה בנוסח
מליצי ומחורז, וכינה אותה: "גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי... יהי אלוהיה
עמה ויגדיל שמה". [2.5.2.4.2.3.2.2.2.1.2.0 אברהם בן יעקב, קהילות יהודי
כורדיסטן: בצירוף שירים ופיוטים, ירושלים: קריית ספר, תשמ"א] הוא עוד הוסיף:
"שמחתי בניב מליצותיה (של הרבנית אסנת), ועלזתי בנועם שיחותיה, ואזרתי חיל
לנגד מילותיה, המתוקים מדבש ונופת צופים". [2.5.2.4.2.3.2.2.2.1.2.0 אברהם בן
יעקב, קהילות יהודי כורדיסטן: בצירוף שירים ופיוטים, ירושלים: קריית ספר,
תשמ"א]
הדיין מתתיהו בן בנימין זאב אשכנזי כינה
אותה בכתביו "אשת חבר הדומה לחבר".
הרבנית אסנת ברזאני (בין המאות 16-17)
למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן. הייתה ידועה
בכינויה התנאית, בדומה לחכמי המשנה.
בראשותה של אסנת הישיבה המשיכה להיות בית
גידול לתלמידי חכמים, אך נקלעה לקשיים כלכליים, וביתה ורכושה עוקלו.
כשתפקיד הרבנות הראשית ב-בגדד התפנה, פנתה
קהילת יהודי בגדד אל אסנת בבקשה שתשלח אליהם רב מתלמידיה. היא שלחה את בנה, שמואל
בן יעקב, שהיה תלמידה החשוב.
ילדיה של אסנת בכורדיסטן ובמצריים המשיכו
את השושלת הרבנית.
משפחת ברזאני-אדוני נשארה משמשת ברבנות
ב-בגדד במשך כ-150 שנה, עד שנת 1743, ובמוסול עד ל-120. [2.5.2.4.2.3.2.2.2.1.2.0
אברהם בן יעקב, קהילות יהודי כורדיסטן: בצירוף שירים ופיוטים, ירושלים: קריית ספר,
תשמ"א]
כתבים, אגרות, פיוטים
מתוך כתביה של אסנת השתמרו שתי אגרות באופן
חלקי. שתי האגרות מיועדות לנדבנים שתרמו לישיבה. האגרות מלמדות על שליטתה המופתית
בעברית, כמו גם בתנ"ך, בתלמוד, במדרש ובקבלה.
האגרות כתובות בעברית רהוטה ומשלבות
ציטוטים מן הכתובים ופרפרזות עליהם, כמו גם פיוטים פרי עטה. [1.5.1.4.1.3.1.2.1.1.1.0
אורי מלמד ורינה לוין-מלמד, הרבנית אסנת: ראש הישיבה בכורדיסטן, פעמים 82, 2000,
עמודים 163-178]
אסנת כתבה בסגנון הרבני המקובל, בניגוד
לאופן בו נשים בנות דורה התנסחו בדרך כלל - בלהג עממי ובאופן יומיומי וענייני. [יואל
קרמר, אגרות נשים מן הגניזה הקהירית: סקירה כללית, אשנב לחייהן של נשים בחברות
יהודיות, מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל]
נשתמרו מספר פיוטים שחיברה אסנת. הפיוטים
כתובים עברית, ובעלי משקל וחריזה. תוכנם עוסק במצבו הירוד של הדור ובמאמצים של
אסנת לשקמו:
"על התורה אזעק
אנקה כי נעדרה מכל גבולי
נתכסה ניצוץ מאיר תוך
ענן מעון מקהלי [...]
הדור אפל, אין מוכיח, אבכה
לזמני גם חדלי
אני עמדתי במצב צרות
הקיפוני את ידי, רגלי
תכנתי עמודי ארץ אז
אציב דינים בפלילי
גם סגרתי הנפרצות מדרש
ותפלה בגלילי". [1.5.1.4.1.3.1.2.1.1.1.0 אורי מלמד ורינה
לוין-מלמד, הרבנית אסנת: ראש הישיבה בכורדיסטן, פעמים 82, 2000, עמודים 163-178]
המסורת ייחסה לאסנת את
כתיבתו של פיוט נוסף, הפותח במלים: "האל הביטה וראה", העוסק בגעגועים
לציון. במחקר התברר כי מקור המסורת הזו בטעות, וכי הפיוט קדום ונכתב כנראה בספרד.
[יעל לוין, נשים יהודיות שחיברו תפילות לכלל ישראל, עיון היסטורי, כנישתא, עמודים
פ"ט-צ"ז, תשס"ג]
התעודות ההיסטוריות
לחייה ולפועלה של אסנת מסתכמות במספר זעום של אגרות ששלחה ונשלחו אליה, שנחקרו
ופורסמו ע"י חוקרי כורדיסטן.
החוקרים יעקב מאן (רב,
מורה והיסטוריון; מהדור הראשון של חוקרי הגניזה הקהירית), פרופ' יוסף יואל ריבלין
(מזרחן ישראלי) וד"ר אריך בראואר (אנתרופולוג יהודי יליד גרמניה) תיארכו את
תקופת חייה למאות ה-15 וה-16, אולם תגלית של גרשום שלום (מגדולי חוקרי הקבלה,
ספרן, אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה) ביססה את הקביעה כי היא פעלה כמאה שנים
מאוחר יותר.
כחלק מתיאורו את האישה
הכורדית התייחס בראואר לאגרות, אך הניח שאישה לא הייתה יכולה להגיע לבקיאות בעברית
ובספרות הרבנית ועל כן קבע כי לא נכתבו ע"י אסנת, אלא ע"י בן זוגה או
בנה. [אריך בראואר, יהודי כורדיסטן, המכון הארצישראלי לפולקלור, תשנ"ה; נדפס
במקור בתש"ח, עמ' 148] אך לפי מחקר מאוחר יותר של אורי מלמד ורינה לוין-מלמד,
האגרות נכתבו על ידה. [1.5.1.4.1.3.1.2.1.1.1.0 אורי מלמד ורינה
לוין-מלמד, הרבנית אסנת: ראש הישיבה בכורדיסטן, פעמים 82, 2000, עמודים 163-178]
על פי המסורת
אסנת הייתה דמות נערצת
במסורת של יהודי העדה הכורדית.
האגרות שחיברה כמו גם
אלו שנשלחו אליה ומופיע בהן שמה שימשו כקמעות; היה נהוג להניחן מתחת לראשי החולים
כדי לרפאם.
כתב יד של ספר משלי
שיוחס לה, או לבן זוגה, שימש אף הוא כ-קמע. [2.5.2.4.2.3.2.2.2.1.2.0 אברהם בן
יעקב, קהילות יהודי כורדיסטן: בצירוף שירים ופיוטים, ירושלים: קריית ספר, תשמ"א]
אגדות מיחסות לה מראה מצודד, כמו גם את
היכולת לקרוא בשמות קדושים ולהתפלל ובכך לחולל ניסים: "ויהי היום ותעל אסנת
על הגג... וירא אותה גוי אחד ונפשו חשקה בה. ויהי בחצי הלילה ויתגנב הגוי אל הגג
ולבו יחשוב אוון לו על הרבנית. מיד קראה שמות של קדושים והגוי נשאר תלוי על קירות
הגג מבלי שיוכל לזוז ממקומו. ויהי בבוקר ויודע הדבר. קהל רב של אנשים הצטופפו וחזו
במחזה נפלא זה. כל מאמציהם להזיז את הגוי ממקומו עלו בתוהו. הדבר הגיע לאוזני
הואלי - הפחה של העיר - והוא בעצמו ביקש מאת אסנת הרבנית לשחרר את הגוי. אך היא
סירבה באומרה לו: 'אילו גוי זה בא אלי על מנת לגנוב חפץ מחפצי ביתי כי עתה החרשתי;
אך הוא בא אלי מתוך כוונה לפגוע במוסר ולכן יישאר תלוי במקומו'. המושל נשבע לה שאם
תתיר את הגוי החוטא יענישהו כיאות לו ויתלהו לעיני כל. באותה שעה שחררה אסנת את
הגוי". [2.5.2.4.2.3.2.2.2.1.2.0 אברהם בן יעקב, קהילות יהודי כורדיסטן:
בצירוף שירים ופיוטים, ירושלים: קריית ספר, תשמ"א]
מורשתה
אסנת, כאישה ששימשה כראש ישיבה, מהווה מקור
השראה לנשים המבקשות לקדם שוויון מגדרי ולשאת בתפקידים דתיים המוענקים באופן
מסורתי לגברים. [אוריה שביט, זרה בתוכם, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2001]
בשנת 2015 קראה ועדת השמות של עיריית
ראשל"צ רחוב בעיר על שמה של אסנת ברזאני. [עיריית ראשון לציון - תכירו: שמות
רחובות חדשים בראשון לציון, אתר העיר]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה