דורותיאה נולדה בשם ברנדל מנדלסון וחייתה
בין השנים 1763-1839.
הייתה סופרת גרמנייה ממוצא יהודי. בתו של
משה מנדלסון [פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, מאבות תנועת ההשכלה היהודית]
ורעייתו של פרידריך שלגל [משורר גרמני, מבקר אומנות ומלומד].
ברנדל מנדלסון, הייתה בתו הבכורה של משה
מנדלסון. אביה גידל אותה בחינוך משולב יהודי מסורתי ובחיי החברה הגבוהה בברלין.
כבר בצעירותה התבלטה כבעלת אינטליגנציה גבוהה ואופי לא יציב.
בשנת 1783, נישאה לבנקאי יהודי בשם שמעון
פייט (או וייט Veit) וילדה לו ארבעה ילדים,
מהם נותרו שניים בחיים והם הציירים הגרמניים הידועים יוהאן ופיליפ פייט, אנשי
האסכולה הנצרנית [היו אלה יהודים שקיבלו עליהם גרסה של הנצרות הקדומה עוד טרם
הפילוג היהודי-נוצרי. בתקופה בה פעלה הקהילה, לא נקראו אנשיה נוצרים אלא נצרנים
(שומרים) או משיחיים. היהודים הנוצרים ראו עצמם כיהודים ופרט לטבילה שהוסיפו לעצמם
והאמונה כי ישו היה משיח קיימו את מצוות היהדות ואף ראו בבית המקדש את המרכז
הרוחני והדתי שלהם] בציור.
נישואיה לשמעון פייט נמשכו כ-16 שנה ולפי
עדות ידידתה לא היו אלה נישואין מאושרים.
בשנת 1794, שינתה את שמה מ-ברנדל
ל-דורותיאה.
בדומה לרחל ורנהגן [סופרת גרמנייה ממוצא
יהודי], היא ניהלה בביתה חברת קריאה שבה נפגשו בני המשפחה וידידים מדי שבוע וקראו
מחזות; אורח הכבוד היה אביה, ואורחים נוספים היו ידידתה הנרייטה הרץ ובעלה מרכוס,
דוד פרידלנדר ואחרים.
במהלך ביקוריה בסלון של ידידתה הנרייטה הרץ
פגשה את הסופר פרידריך שלגל, שהיה צעיר ממנה בשבע שנים. השניים התאהבו זה בזה, היא
ניהלה עמו רומן מחוץ לנישואין ובסופו של דבר התגרשה מבעלה.
בשנת 1799, עברו דורותיאה ופרידריך ל-יינה ובשנת
1802, עברו שוב והפעם לפריז, שם המירה את דתה לנצרות פרוטסטנטית ונישאה לפרידריך שלגל.
דורותיאה חיברה את הרומן
"פלורנטין", שפורסם בעילום שם ע"י בעלה בשנת 1801. בנוסף, חיברה
כמה יצירות נוספות שפורסמו בשמו של בעלה, וכן תרגמה חיבורים מצרפתית לגרמנית, בהם
את הרומן "קורין" של מאדאם דה סטאל [סופרת צרפתייה ממוצא שוויצרי],
ופרסמה מאמרים בכתב העת "אירופה" שערך בעלה.
בשנת 1808, המירה את דתה בשנית יחד עם בעלה
ובנה לנצרות קתולית. משפחתה נידתה אותה אחרי המרת הדת, והיא סבלה מקשיים כלכליים
והתפרנסה בעיקר מפרסום יצירותיה הספרותיות בידי בעלה.
בין השנים 1818-1819, הייתה עם בניה ברומא.
את שנותיה האחרונות עד מותה בשנת 1839,
העבירה בפרנקפורט יחד עם בעלה שמת בשנת 1829.
