דונה גרציה חנה נשיא

דוֹנָה גְרַצְיָה מֶנְדֶס - חנה נשיא חייתה בין השנים 1510-1569 בעת החדשה המוקדמת. היא נולדה למשפחת יהודים אנוסים בליסבון, בירת פורטוגל.

המשפחה ברחה מקסטיליה לפורטוגל עקב גירוש היהודים מספרד בשנת 1492 והוריה אולצו, יחד עם יתר היהודים שהחליטו להישאר בפורטוגל, להמיר את דתם לנצרות בשנת 1497.

דונה גרציה, בתם של אלוורו דה-לונה ופיליפה מנדש/בנבנשתי (אחותו של פרנסיסקו מנדש/בנבנשתי). כשהייתה בת מצווה, הוריה סיפרו לה על יהדותה (עד אז החשיבה את עצמה לנוצרית). היא נקראה אחרי הטבלתה לנצרות ב-1510 ביאטריסיה דה-לונה מיקז ונודעה לימים בכינויה גראסיה או דונה גרציה.

דונה גרציה הייתה אשת עסקים, נדבנית ומדינאית יהודייה. היא פעלה למען האנוסים וקהילות היהודים במאה ה-16.

ב-1528, בגיל 18 שודכה דונה גרציה לדודה פרנסיסקו מנדס לבית בנבנשתי (שמו העברי: צמח בנבנשתי) בן למשפחת סוחרים שהתעשרו ממסחר בכסף ובתבלינים ובמיוחד בפלפל שחור שהמסחר בו בפורטוגל היה בפיקוח המוסד המלכותי בית הודו. חשיבות סחר התבלינים לכלכלת פורטוגל הייתה כה גדולה, עד כי לא אחת ניצלה משפחת מנדש מאיומי האינקוויזיציה הפורטוגזית, הודות לתפקיד שמילאה בתחום המסחרי הזה. הם נישאו בטקס יהודי חשאי במרתף ביתה, ולאחר כך התחתנו בטקס רב משתתפים שהתקיים בכנסייה.

הימים ימי שגשוגה של האימפריה הפורטוגזית כמעצמה עולמית. משפחת בנבנשתי/מנדש הייתה בין המשפחות העשירות בפורטוגל.

בעלה היה אדם אמיד, בעליו של בנק מנדס באנטוורפן בבלגיה ועסק במסחר בינלאומי ובסחר עם מדינות המזרח הרחוק. שמונה שנים לאחר נישואיהם ב-1536 נפטר בעלה, ודונה גרציה נותרה אלמנה צעירה עם בתה היחידה אנה-ריינה. לאחר פטירתו הפתאומית של בעלה בגיל צעיר התגלתה דונה גרציה, האישה היהודייה, במלוא הדרה, קסמה וכישרונה ועד מהרה ניהלה את כל עסקי המשפחה והבנק המסועפים במדינות אירופה. עושרה של דונה גרציה היה מופלג, והיא נחשבה במאה ה-16 לגבירה העשירה בעולם. עם מות בעלה התגבר לחץ האינקוויזיציה הפורטוגזית והיא נאלצה לעזוב את פורטוגל ועברה לאנטוורפן, על אף קשריה ועושרה הרב החליטה לעקור מליסבון האהובה לאנטוורפן, שם ניהל גיסה אחי בעלה, דיוגו (שמו העברי: מאיר בנבנשתי), את העסק המשפחתי שכלל גם עסקי בנקאות גדולים.

דונה גרציה עברה לאנטוורפן עם אחותה הצעירה בריאנדה דה-לונה ובן דודה ז'ואאו מיקז הידוע בשמו היהודי יוסף נשיא. אחותה בריאנדה נישאה בשנת 1539 עם דיוגו מנדש. דיוגו מנדש מינה בצוואתו בשנת 1543 את דונה גרציה כמנהלת העסק של משפחת בנבנשתי/מנדש ביחד עם אחיינה יוסף נשיא.

ב-1492 גורשו היהודים מספרד ורובם עברו לפורטוגל השכנה בתקווה לחזור לבתיהם במהרה, אך ב-1494 הם גורשו גם מפורטוגל במצוות המלך ובלחץ האינקוויזיציה. אלפי יהודים שלא הסכימו להיטבל לנצרות נאלצו להתחיל שוב בנדודים על פני ימים וארצות כדי למצוא מקלט ובית.
מצבם של יהודי ליסבון הורע. דונה גרציה, יחד עם בתה היחידה, ריינה, עברה לאנטוורפן שבבלגיה, ושם הצטרפה לעסקי הבנקאות של משפחת בעלה. באנטוורפן פעלה למען האנוסים ועזרה בהברחתם, עד שנאלצה לברוח מן העיר בגלל מוצאה היהודי.

בשנת 1544 עברה המשפחה יחד עם דונה גרציה לוונציה שבאיטליה. אך גם שם לא מצאה מנוח לאורך זמן: מוצאה היהודי נתגלה והיא נאסרה. לאחר שחרורה מן הכלא עברה דונה גרציה לעיר פֶרָארָה באיטליה, שם הצטרפה לקהילה היהודית ושם גם החליטה להפסיק את חייה הכפולים כאנוסה ולחזור ליהדות בגלוי. בפררה המשיכה בפעילותה המסחרית הענפה וגם בעזרה לאנוסים.

בשנת 1547, הסתכסכו האחיות מיקז-נשיא בנוגע לירושת דיוגו בנבנשתי/ מנדש ופנו לבית המשפט בעיר. השלטונות רצו לקחת מחצית הרכוש של המשפחה ולהחזיקו כפיקדון לטובת בתה הקטנה של בריאנדה.

דונה גרציה פנתה לדוכס של פרארה באיטליה ובשנת 1549 הכיר בתוקף ירושת דיוגו ונתן מחסה למשפחה בעירו. כל המשפחה חזרה בגלוי ליהדות והחלו להשתמש בשם נשיא כשם משפחה. בזמן שהותה בפרארה השתמשה בכוחה ובהונה להגן על יהודים אנוסים ולפדות שבויים.

דונה גרציה תרמה רבות להוצאת התנ"ך בתרגום ל-לדינו (תנ"ך פרארה).

בשנת 1552, חזרה דונה גרציה לוונציה וסיימה את הסכסוך הכספי עם אחותה בסיוע השלטונות בעיר. באותו זמן קיבלה את הזמנת השולטן סולימאן הראשון ובאותה שנה עברה לקושטא שבאימפריה העות'מאנית.

בשנת 1552 עברה דונה גרציה לקושטא (קונסטנטינופול, איסטנבול), ושם חיתנה את בתה, ריינה, עם אחיינה, שחזר גם הוא ליהדות וקיבל את השם דון יוסף נשיא בשנת 1553.

דונה גרציה הייתה פעילה מאוד בחיים היהודיים באימפריה העות'מאנית ובאיטליה. מקושטא ניהלה דונה גרציה את עסקי היבוא שלה, ועשתה רבות למען קהילות היהודים גם בתחום העזרה לנזקקים וגם בתחום החינוך היהודי.

היא הרבתה לעשות צדקה וחסד ביד נדיבה. היא תרמה כסף רב לייסד ישיבה ובית כנסת הנקרא על שמה.

דונה גרציה, שילמה כסף רב למנוע את האינקוויזיציה בפורטוגל, וסייעה לאנוסים לעבור לתורכיה ולשוב לדת ישראל בגלוי. כשהגיע שמועה מ-אנקונה כי האפיפיור פאול הרביעי רצה לשרוף על המוקד את אנוסי פורטוגל שנכנסו ברשות לתורכיה, באה דונה גרציה לפני השולטן וביקשה ממנו כי ימנע את מרחץ הדמים. השולטן נעתר לבקשתה וכתב לאפיפיור שישלח אותם לחופשי, והאפיפיור מילא אחר דבריו. האפיפיור אמנם נעתר לבקשת השולטן, אך חמתו בערה על אנוסי פורטוגל וציווה לשרוף הרבה מהם, והנשארים נמלטו לפיזארו והדוכס קיבלם ברצון. כדי להכיר לו טובה ביקשה דונה גרציה מהרבנים לעשות הסכם חרם שלא יבואו היהודים לסחור באנקונה וכן בפיזארו, ורבים נענו לה ועשו זאת.

היא גם שלחה נאמני ביתה לכונן בית מסחר גדול בפיזארו קרוב לשנת 1547.

חכמי ישראל בזמנה הכירו את ערכה, והמשורר שמואל אושקא הקדיש לה את ספרו בלשון פורטוגזית נחמות לצרות ישראל אשר הדפיס בשנת 1553 ותיאר אותה בתואר "לב עמה".

גם גדולי הרבנים הפליגו בשבחה. ר' יהושע צונצין אומר עליה: הגבירה המעטירה. עטרת צבי צבאות ישראל וכו'. חכמת נשים בנתה בית ישראל בקדושה וטהרה. בחילה ואוצרותיה החזיקה יד עני ואביון להושיעם ולהרגיעם בעוה"ז ובעוה"ב וכו'. עוד חצבה עמודיה בעשותה בתים לתושביה וכו' (שו"ת נחלה ליהושע ט"י, י"ב). ראש ישיבתה היה הרב ר' יוסף ן' לב: והקדיש לכבודה ולכבוד חתנה דון יוסף את ספרי תשובותיו (ע"י הקדמתו לח"א). בהקדמת חידושיו למפ' שבועות יאמר: והיה לומדים עמדי בישיבה הגברת המעטירה ירום מעלתה חברים מקשיבים לקולי, מעיינים מובהקים וכו'. [יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), "מֵינְדֵיסְיָא, גְרַסְיָא", אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק1, עמודים 197-198, אתר HebrewBooks]

בשנת 1555, פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי בולה נגד "היהודים החבויים".

בשנת 1556, בעיר אנקונה שבמחוז מָארקַה בצפון-מזרח איטליה, גזר האפיפיור להעלות על המוקד קבוצה של אנוסים פורטוגלים באשמת חזרה ליהדות. בתגובה ארגנה דונה גרציה את חרם אנקונה - הטלת חרם מסחרי של יהודים על נמל אנקונה. החרם נכשל והאנוסים הוצאו להורג בשריפה.

היא בנתה בקושטא בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים. אחד מבתי הכנסת שבנתה עודנו עומד באיסטנבול ונקרא על שמה "לה סניורה".

בשנת 1561, היא פנתה ביחד עם דון יוסף נשיא לסולימאן הראשון בבקשת חכירה של ערים בארץ ישראל, תחילה הם ביקשו את ירושלים, ונענו בשלילה, ולבסוף חכרו את טבריה באלף דוקטים זהב לשנה והחלו לבנות את העיר וליישב בה יהודים מאירופה.

דונה גרציה נרתמה לסייע למגורשי ספרד ופורטוגל שביקשו לעלות ארצה; היא החלה לפעול למען חידוש הבנייה בטבריה והצליחה לקבל לשם כך זיכיון מן הסולטן הטורקי, סולימאן המפואר ששלט אז בארץ. חתנה (ואחיינה), דון יוסף נשיא, הצטרף לפעילותה למען שיקום טבריה.

יש אומרים כי דונה גרציה הייתה האישה המפורסמת והחשובה ביותר בהיסטוריה היהודית של ימי הביניים.

בספרו של נוסע מן המאה ה-16, מסופר על דונה גרציה ועל תגובת תושבי טבריה לבואה הצפוי לעירם: "... שמעתי מכמה יהודים פורטוגזים בדבר אישה פורטוגזית, שנמלטה ממלכות זו ברכוש גדול שהעניק לה כוח והשפעה רבה ופרסם את שמה במדינות אלו. וכיצד קנתה את העיר טבריה מהטורקי הגדול בסכום כסף גדול ובתשלום מס קבוע של אלף קרויזידיס לשנה, וכי בקיץ הבא היא תבוא מקושטא (קונסטנטינופול, איסטנבול) עם כל משפחתה לגור בטבריה ועמה כל היהודים שירצו לבוא אחריה..."; חדשות אלו הביאו שמחה גדולה לכול היהודים היושבים בארץ ישראל, מכיוון שאלה האמינו שעם התיישבותם שם חייב גם המשיח לבוא. [יצחק בן צבי, "הישוב היהודי בתקופה העות'מאנית", בתוך: יואל רפל (עורך), תולדות ארץ ישראל, ההוצאה לאור-משרד הביטחון, תש"ם, 1980, עמ' 492]

"בחודש כסלו שנת שכ"ה (1564) נשלם בניין החומר בטבריה. כשהדליקו היהודים את נרות החנוכה הייתה כבר העיר (טבריה)... מבוצרת כהלכה. מלחמת המכבים ושחרור ירושלים נתגלו אז באור מיוחד... כל תפארת המשפחה החשמונאית עלתה מחדש לעיניי דונה גרציה. בבתי הכנסת קראו בקול "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול". הגבירה (דונה גרציה) הרגישה שרוח המכבים... תעזור לה להעמיד את טבריה על תילה. טבריה הבירה עדיין לא הייתה משוקמת כהלכה. התכנית המקסימה של בני משפחת מנדס (דונה גרציה ודון יוסף) עוד לא בוצעה עד תום. דונה גרציה... ביקשה בתפילות ובתחנונים את החשת בניית טבריה... כדי שהארץ שהובטחה לאברהם ולזרעו תשוב להיות... המולדת של עם ישראל...". [ד"ר יעקב הרוזן, דונה גרציה ומדינת היהודים בגליל, הוצאת צור-אות, תש"ם, 1980, עמ' 225]

ב-1569, נפטרה דונה גרציה נשיא לא רחוק מהעיר קושטא, טרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ ישראל.